הלכה: שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בַּטַּלִּית כול'. תַּנֵּי. אָדָם שֶׁאָמַר לַחֲבֵירוֹ. תֵּן לִי מְנָה שֶׁאַתָּה חַייָב לִי. אָמַר לוֹ. לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם. הָלַךְ וְהֵבִיא עֵדִים שֶׁחַייָב לוֹ נ̇ זוּז. רִבִּי חִייָה רֹבָה אָמַר. הוֹדָייַת עֵדִים כְּהוֹדָייַת פִּיו וְיִשָּׁבַע עַל הַשְׁאָר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵין הוֹדָייַת עֵדִים כְּהוֹדָייַת פִּיו שֶׁיִּשָּׁבַע עַל הַשְׁאָר. אָמַר רִבִּי לָא. 1b מִשְּׁנַיִם אוֹחֲזִין בַּטַּלִּית דְּרִבִּי חִייָה רוֹבָה. מִכֵּיוָן שֶׁתָּפוּשׂ בְּחֶצְייָהּ. (א)לֹא כְּמִי שֶׁהֵבִיא עֵדִים שֶׁחֶצְייָהּ שֶׁלּוֹ. וְתֵימַר. נִשְׁבַּע וְנוֹטֵל. אוּף הָדָא דַמְייָא לָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני. בתוספתא דשבועות פ''ה ושם הגירסא דלא כר''ח דהכי והכי תני התם היה טוענו מנה במעמד ב''ד וכפר בו ובאו שנים והעידוהו שהוא חייב לו נ' זוז הרי זה משלם ופטור מן השבועה ואם היה עד א' מעידו הרי זה נשבע על הכל:
וישבע על השאר. כדין מודה במקצת הטענה:
אין הודיית עדים כהודיית פיו. חשובה דנימא שישבע על השאר אלא משלם החמשים זוז שהעידו ופטור מן השבועה וגרסינן לה להאי סוגיא בהאי תלמודא ריש פ''ב דכתובות:
משנים אוחזין בטלית דר''ח רובה. ממתני' למד ר' חייא רבה לומר כן ואיידי דנקט התם האי לישנא נקט לה נמי הכא כן:
מכיון שתפוס בחציה אלא כמי שהביא עדים שחצייה שלו. כלומר הא חזינן במתני' דכל אחד תופס בחצייה ומכיון שתפוס בחצייה הא לא הוי אלא כמי שהביא עדים שהחצי שלו דאנן סהדי דמאי דתפיס כל חד דידיה הוא והלה אומר כולה שלי וכופר בכל הוא וכן חבירו:
ותימר דנישבע ונוטל. ואת אומר שכל אחד נשבע שאין לו בה פחות מחציה ונוטל ואנו מעידין שיש לו בה החצי ומחייבין לכל אחד שבועה על השאר והיינו החצי שכל אחד מעכב לעצמו אלמא דהעדאת עדים במקצת מחייבו שבועה כהודאת פיו:
אוף הדא. דינא דברייתא דמייא לה לדינא דמתני':
משנה: הָיָה רוֹכֵב עַל הַבְּהֵמָה וְרָאָה אֶה הַמְּצִיאָה וְאָמַר לַחֲבֵירוֹ תְּנֵיהָ לִי וּנְטָלָהּ אָמַר אֲנִי זָכִיתִי בָהּ זָכָה בָהּ. אִם מִשֶּׁנְּתָנָהּ לוֹ אָמַר אֲנִי זָכִיתִי בָהּ תְּחִילָּה לֹא אָמַר כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
לא אמר כלום. שכבר קנאה זה כשמשכה ממנו דכל זמן שהיתה ביד המגביה הפקר היתה:
מתני' היו שנים רוכבין ע''ג בהמה. מתני' הא קמ''ל דרוכב לחודיה קני ואע''פ שאינו מנהיג:
ואחד מהלך. ומנהיג את הבהמה:
בזמן שהם מודין. בבבלי דייק ממשנה יתירה ומפרש לה דאמציאה קאי והא קמ''ל המגביה מציאה בשביל חבירו שיזכה בה קנה חבירו ואין אחר יכול לזכות בה:
מתני' תנה לי. דוקא דאמר תנה לי הוא דיכול המגביה לומר אני זכיתי בה אבל אם אמר זכה לי בה קנה הרוכב ואין זה יכול לומר אני זכיתי בה:
הלכה: הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה כול'. אָמַר רִבִּי חוּנָא. תַּנֵּיי תַּמֵּן. אִשָּׁה שֶׁהָֽיְתָה רְכוּבָה עַל גַּבֵּי בְהֵמָה וּשְׁנַיִם מִנְהִיגִין אוֹתָהּ. וְאוֹמֶרֶת. אֵילּוּ עֲבָדַיי וְהַחֲמוֹר וְהַמַּשְּׂאוּי שֶׁלִּי. וְזֶה אוֹמֵר. זוֹ אִשְׁתִּי וְזֶה עַבְדִּי וְהַחֲמוֹר וְהַמַּשְּׂאוּי שֶׁלִּי. וְזֶה אוֹמֵר. זוֹ אִשְׁתִּי וְזֶה עַבְדִּי וְהַחֲמוֹר וְהַמַּשְּׂאוּי שֶׁלִּי. צְרִיכָה גֵט מִשְּׁנֵיהֶן. וּצְרִיכָה לְשַׁחְרֵר אֶת שְׁנֵיהֶן. וּשְׁנֵיהֶן מְשַׁחְרְרִין זֶה אֶת זֶה. וּבַחֲמוֹר וּבְמַשְּׁאוּי שְׁלָשְׁתָּן שָׁוִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' צריכה גט משניהם. מספק ואע''פ שאין כאן עדים חיישינן לכל א' שמא קידשה בפני עדים:
וצריכה לשחרר וכו'. מספק דשמא היא אומרת האמת וכן כל א' מחבירו:
שלשתן שוין. דכולן יש בהן צד זכיה בשוה וחולקין וקמ''ל דרוכב במקום מנהיג קנה וכפשטא דמתני':
משנה: הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד רוֹכֵב וְאֶחָד מְהַלֵּךְ. זֶה אוֹמֵר כּוּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר כּוּלָּהּ שֶׁלִּי. זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָחוּת מֵחֶצְייָהּ וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָחוּת מֵחֶצְייָהּ וְיַחֲלוֹקוּ. בִּזְמַן שֶׁהֵן מוֹדִין אוֹ שֶׁיֵּשׁ להֶן עֵדִים חוֹלְקִין בְּלֹא שְׁבוּעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
לא אמר כלום. שכבר קנאה זה כשמשכה ממנו דכל זמן שהיתה ביד המגביה הפקר היתה:
מתני' היו שנים רוכבין ע''ג בהמה. מתני' הא קמ''ל דרוכב לחודיה קני ואע''פ שאינו מנהיג:
ואחד מהלך. ומנהיג את הבהמה:
בזמן שהם מודין. בבבלי דייק ממשנה יתירה ומפרש לה דאמציאה קאי והא קמ''ל המגביה מציאה בשביל חבירו שיזכה בה קנה חבירו ואין אחר יכול לזכות בה:
מתני' תנה לי. דוקא דאמר תנה לי הוא דיכול המגביה לומר אני זכיתי בה אבל אם אמר זכה לי בה קנה הרוכב ואין זה יכול לומר אני זכיתי בה:
זֶה אוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי. וְזֶה אוֹמֵר. שְׁלִישָׁהּ שֶׁלִּי. הָאוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָחוֹת מֵרְבִיעַ. וְהָאוֹמֵר שְׁלִישָׁהּ שֶׁלִּי יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָחוֹת מִשְּׁתוּת. כְּלָלוֹ שֶׁלְּדָבָר. אֵינוֹ נִשְׁבַּע אֶלָּא עַל חֲצִי שֶׁהוֹדָה.
Pnei Moshe (non traduit)
זה אומר חציה שלי. אדינא דמתני' קאי ובתוספתא ריש פ''ק גריס הכי זה אומר כולה שלי וזה אומר שליש שלי האומר כולה שלי ישבע שאין לו בה פחות מחמשה חלקים והאומר שליש ישבע שאין לו בה פחות משתות כללו של דבר אינו נשבע אלא על חצי טוענו בלבד. וה''נ בחציה שלי הכי מיתפרשא זה אומר חציה שלי וכו'. כלומר כמו דאמרינן בדינא דמתני' דאם השני טוען חציה שלי נשבע על חצי טענתו ועל חצי שהודה לזה שאין לו בה פחות מרביע והכי נמי אם השני טען ואמר שליש שלי ישבע על חצי ממה שהודה לזה שטען כולה שלי ושבועתו שאין לו בה פחות משתות והוא חצי טוענו:
תַּנֵּי. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ תוֹפְסִין בִּשְׁטָר. זֶה אוֹמֵר. שֶׁלִּי וְאָבַד מִמֶּנִּי. וְזֶה אוֹמֵר. שֶׁלִּי הוּא שֶׁפְּרַעְתִּיו לָךְ. יִתְקַייֵם הַשְׁטָר בְּחוֹתְמָיו. דִּבְרֵי רִבִּי. רַבָּן [שִׁמְעוֹן בֶּן] גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. יַחֲלוֹקוּ. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתָּפוּס בָּעֵדִים. אָמַר רַב חִסְדָּא. אִין שְׁמַעְתּוּנֵיהּ אֲתִייַת כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
זה אומר שלי. המלוה אומר שלי הוא ואבד ממני ומצאתיו:
יתקיים השטר בחותמיו. ר' סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ואי מקיים ליה המלוה יש לו חלק בשטר ויחלוקו בסך השטר ואי לא לא פליג המלוה:
ר''ג אומר יחלוקו. ובתוספתא הגי' ר''ש ב''ג וכן הוא בהאי תלמודא בפ''ק דגיטין הל' א' וס''ל דא''צ לקיימו ובין כך ובין כך יחלוקו:
הכל הולך אחר התפוס בעדים. שאם אחד מהן תופס במקום העדים והשני בשאר המקום שבשטר הכל הולך אחר זה שתופס במקום העדים שהוא עיקר השטר:
אין שמעתונה. אם שמעת אתה לחלק כן אתיית כר''ש ב''ג וכלומר דאליבא דר''ש איכא למימר הכי אבל לר' הכל הולך אחר קיום השטר:
תני. בתוספתא דמכילתין פ''א:
רַבָּה בַּר מָמָל וְרַב עַמְרָם סְלִיקוּ הֵן דְּרַב בֵּינַיי אָמַר לֵיהּ. אֵין מוֹסְרִין שְׁבוּעָה לְחָשׁוּד. אָמַר לֵיהּ. אֲפִילוּ לְשׁוֹן שְׁבוּעָה אֵין מוֹסְרִין לוֹ. כֵּיצַד נִשְׁבַּע. רַב הוּנָא אָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁיֵּשׁ לִי בָהּ וְאֵין לִי בָהּ פָּחוֹת (מִשָּׁוֶה פְרוּטָה) [מֵחֶצְיָהּ]. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. 2a אִם מִזּוֹ שְׁבוּעַת תַּקָּנָה הִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
אם מזו. אתה למד דבריך יש להשיב עליהם דשאני מתני' דשבועת תקנה היא וע''כ לומר כן שהרי לדבריך דאתה מדמה דין זה לעדים שהעידו דאנן סהדי א''כ כי היכי דאנן סהדי להאי במאי דתפיס ה''נ אנן סהדי להאי ושבועה זו למה ויחלוקו בלא שבועה אלא ודאי טעמא אחרינא איכא הכא ושבועה זו תקנת חכמים הוא כדי שלא יהא כל א' תוקף טליתו של חבירו ויאמר שלי הוא הלכך רמו רבנן שבועה עליה ואין ראיה ממתני' לדבריך:
אמר ר' יוחנן. השתא מסיק לדברי ר' יוחנן במה שהשיב לר' חייא על מה שרצה ללמוד דיניה ממתני' והפסיק בדברי רב ובפי' השבוע' ביניהם וכדלעיל:
רב הונא אמר. ה''ק צריך שישבע שיש לי בה. ואין לי בה פחות משוה פרוטה וכלומ' דהשבועה היא שיש לי בה ואין לי בה פחות מחציה דהשתא אחר שאמר שבועה שיש לי בה א''כ עכ''פ אין לו בה פחות משוה פרוטה דהא יש לי בה אמר ועכשיו כשמסיים דבריו ואמר ואין לי בה פחות מחציה סומכין על שבועתו דאם לא היה לו החצייה הרי נשבע לשקר הוא במה שאמר אין לי בה פחות מחצייה דהא עכ''פ שוה פרוטה יש לו בה והרי היא פחות מחציה אלא ודאי דיש לו באמת החציה:
כיצד נשבע. במתני' שהרי זה טוען כולה שלי והשבועה היא שאין לו בה פחות מחציה ואם כך היא השבועה ותו לא א''כ אפי' אין לו בה כלום יכול הוא לישבע כן שהרי הוא אומר שאין לו בה פחות מחציה ואם אין לו בה כלום הרי שאין לו בה לא פחות מחציה ולא כלום וא''כ מה הועילו חכמים בתקנתן:
אפי' לשון שבועה וכו'. כלומר פשיטא הוא ולדידי נמי ס''ל דאפי' לשון שבועה אין מוסרין לו למי שהוא חשוד על השבועה אבל הכא לא חשיד על השבועה אלא חשוד אממונא וחשיד אממונא לא חשיד על השבועה:
א''ל. רב לר' חייא אין מוסרין שבועה לחשוד. בתמיה וכי מוסרין שבועה לחשוד והרי זה חשוד הוא שכפר בכל:
סליקו הן דרב ביניי. שנו והעלו הא דהקשה רב לר' חייא על דינא דמתני' בין הדברים של ר' חייא ור' יוחנן דהשיב לו לקמן בענין הדין שלו במה שלמד ממתני' ורבה בר ממל ור''ע הכניסו דברי הרב ותשובתו באמצע הדברים וכלומר דרב היה רוצה לידע טעם ופירוש השבועה דמתני' ואם דלא שייכה להא דר' חייא דבלאו הכי בעי לפרושי מתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source